מי מפחד משינויים?

אנשים לא אוהבים שינוי, ובעלי תפקידים בארגונים, כמו שאנחנו יודעים - הם אנשים 😊 שינוי הוא מפחיד - מה יגידו עלי? האם יתפסו אותי בצורה שונה אם אשנה התנהגות כלשהי? אם אשנה תהליך שעבד עד עכשיו - יש סיכון שהוא לא יצליח והכשלון יהיה עלי,  אז אני מעדיף להישאר באזור הנוחות המוכר והחמים שלי אז עדיף שלא.

אבל כאן טמון הנזק שבקבעון - כי הנזק בלהישאר במקום מוביל לבינוניות במקרה הטוב ולניוון במקרה הפחות טוב- והרי כל בעל תפקיד הוא חלק באורגניזם ארגוני וניוון של "איבר" אחד משפיע לאט ובטוח על שאר חלקי המערכת.

אז מה עושים? חושבים? לוקחים פסק זמן קצר בתוך טרפת העשייה ובודקים מה אפשר לשנות ולמה? רוצים דוגמאות? לא חסר...

תהליך הגיוס עובד לנו יופי? האם הוא יכול לעבוד טוב יותר? האם אנחנו משתמשים בכלי המיון שלנו (ראיון/מבחן וכו) בצורה נכונה ומותאמת לאופי התפקיד? - אם כן, נהדר ואם לא, מה אנחנו יכולים לשנות כדי לשפר? אולי נצליח לדייק את התהליך, לחסוך משאבים ולאתר מועמדים מתאימים יותר? 😊

תקשורת פנים ארגונית - האם אנחנו מעבירים מסרים (כלפי העובדים, כלפי עמיתים, למטה למעלה ולכל כיוון אפשרי) בצורה הכי נכונה וברורה? האם המסרים מחלחלים לעשייה היומיומית? האם אנחנו צריכים לדייק אותם? האם המנגנונים שאנחנו מקיימים לטובת תקשורת פנים- מספקים על מנת להעביר מסרים ברמות השונות? האם קיים פער בין מה שאומרים ל"שטח"? מצדיק בדיקה עצמית, לא?

לא קל ולא נוח לשנות, אבל זה אפשרי וצריך לרגע להסתכל לפחד בעיניים ובואו - גם אי אפשר להתעלם מזה שהסביבה התחרותית שלנו משתנה גם היא נון סטופ ואם נישאר במקום (אמרו חכמים) - פשוט נלך אחורה...

שינוי כמעט תמיד מגיע עם מידה של פחד - וזה טבעי. לפעמים הוא לוחש בשקט, ולפעמים משתלט על כל מרחב המחשבה. אבל לא חייבים להתמודד איתו לבד. לפעמים עצם הנוכחות של מישהו שמקשיב באמת, שמכיר את הדרך ולא ממהר לשפוט, יכולה לעשות את כל ההבדל. לא כדי לדחוף - אלא כדי להתקדם יחד, בקצב שמתאים לך.