חוזה לך ברח...
ב - 20 השנים האחרונות (אמא'לה, איך הזמן טס 😊) ליוויתי עשרות אם לא מאות תהליכי צמיחה ושינוי בארגונים. אם יש דבר אחד שלמדתי, זה שמעבר לחוזה העבודה החתום קיים חוזה חשוב הרבה יותר: החוזה הפסיכולוגי. מדובר בסט הציפיות הלא כתובות שאומר "מה אני נותן לארגון ומה אני מקבל ממנו בתמורה (מעבר לכסף)". בעולם העבודה החדש, החוזה הזה עובר טלטלה. כשהעבודה הפכה להיברידית, כשהמסכים החליפו את פינת הקפה - "הדבק" הארגוני נשחק. עובדים מרגישים פחות "שגרירים" ויותר "קבלני ביצוע". איך יודעים שהחוזה הפס
מיתוג מעסיק בזמן מלחמה: המבחן האמיתי שלכם הוא עכשיו!
המציאות הנוכחית מטלטלת את כולנו. בזמן שמנהלים נלחמים על הישרדות עסקית וצוללים לדו"חות, מתחת לרדאר מתרחש האירוע האמיתי: הנשמה של הארגון שלכם עומדת למבחן. מיתוג מעסיק כבר מזמן הוא לא סרטון תדמית מושקע. בעידן שבו הכל שקוף, המותג שלכם חשוף לחלוטין בחוץ. כשהעובדים שלכם בחרדה, כשהם במילואים, כשהם שחוקים או מרגישים לבד במערכה – הרגש הזה לא נשאר במסדרונות. הוא נשפך החוצה, לרשתות החברתיות, בפוסטים כואבים ובקבוצות פייסבוק. עובד שמרגיש ש"לא ראו אותו" בגובה העיניים ברגע של שבר לאומי ואיש
כולם מדברים על AI אף אחד לא מדבר על רגש...
הפיד שלי מוצף באנשי AI שמפתחים בכל רגע נתון (כולל במקלטים ובממ"דים) פיתוחים חדשים וכלים שמבטיחים להחליף כלים ואפילו כאלה שאומרים שמפתחים את הכלים שיחליפו את הכלים שעוד לא פותחו וכן הלאה... אבל אני תוהה לגבי משהו אחד – האם לנשמה יש תחליף? ולא במובן הרוחני, אלא במובן הרגשי והפרקטי של המילה: האם יש תחליף לרוח יזמית? ה - AI יעזור עם הנתונים והמצגת, אבל האם הוא יחליף את האש בעיניים מול משקיעים? האם יש תחליף לדאגה כנה? ה - AI יכול להזכיר למנהל להתקשר לעובדת לשעבר לשאול לשלומה, אבל