בלי יסודות יציבים, טכנולוגיה נוצצת היא רק ארמון מחול...
הפיד מלא בפוסטים על בינה מלאכותית שמחליפה את האנושות כבר מחר בבוקר. אבל האמת היא שיש חברות שאפילו לא חושבות על זה כרגע. הן בתחילת הדרך, או קטנות ורוצות להישאר כאלה, או חברות שממש כרגע בשלב הצמיחה ומנסות לבנות עתיד מבוסס בשוק- מי בכלל פנוי לחשוב על AI בשלב הזה? הפוטנציאל הטכנולוגי חשוב והמחשבה על העתיד היא קריטית, וגם ייעול תהליכים - אלה לא מילים גסות, אבל חברה בצמיחה צריכה קודם כל לענות על שאלות קיומיות אחרות לפני שהיא בודקת את ג'מיני או קלוד: 1. מי האנשים שאני רוצה שיעבדו אצ
"מראה מראה שעל הקיר"- מי הארגון הכי אטרקטיבי בעיר?
רוב הארגונים לא יודעים איך הם נתפסים מבחוץ. וזו בדיוק הבעיה. כשנכנסים לארגון בפעם הראשונה, רואים דברים שמי שנמצא בפנים כבר לא מצליח לראות. לא כי המנכ"ל או מישהו בארגון פחות חכם - אלא פשוט כי הם בתוך התמונה. אחד האתגרים שחוזרים שוב ושוב הוא הפער בין מה שהארגון בטוח שהוא משדר כמעסיק - מול מה שהעובדים והמועמדים חווים בפועל. כשהמותג שאתם חושבים שאתם משדרים והמותג שהשוק קולט הם לא אותו מותג, נוצר נתק שפוגע בצמיחה. הכירו את "אבחון דופק מיתוג מעסיק"- תהליך ממוקד של 4-5 ימי עבודה, ש
החזון על הקיר, המציאות בשטח
מכיר את הרגע שבו אתה מבין שכולם יודעים משהו שאתה לא? זה קורה למנכ"לים הכי טובים. אתה רץ קדימה, מנהל משברים, דואג לצמיחה ולמספרים, ובטוח שהספינה נוסעת בדיוק בכיוון שתכננת. אתה בטוח שהעובדים שלך הם השגרירים הכי גדולים של המותג, ושבחוץ כולם מבינים בדיוק למה כדאי להצטרף אליכם. ואז, בשיחה מקרית במסדרון או דרך מועמד מצוין שסירב להצעה, אתה פתאום קולט שיש פער. פער בין ה"חזון" שכתוב על הקירות לבין מה שאנשים מרגישים ביומיום. זה לא שמישהו משקר לך, פשוט כשעסוקים בלשרוד את השוטף - מפתחים