הפיד שלי מוצף באנשי AI שמפתחים בכל רגע נתון (כולל במקלטים ובממ"דים) פיתוחים חדשים וכלים שמבטיחים להחליף כלים ואפילו כאלה שאומרים שמפתחים את הכלים שיחליפו את הכלים שעוד לא פותחו וכן הלאה... אבל אני תוהה לגבי משהו אחד – האם לנשמה יש תחליף? ולא במובן הרוחני, אלא במובן הרגשי והפרקטי של המילה: האם יש תחליף לרוח יזמית? ה - AI יעזור עם הנתונים והמצגת, אבל האם הוא יחליף את האש בעיניים מול משקיעים? האם יש תחליף לדאגה כנה? ה - AI יכול להזכיר למנהל להתקשר לעובדת לשעבר לשאול לשלומה, אבל

ארגון בצמיחה מרגיש לפעמים כמו מטוס שמשדרגים תוך כדי טיסה. 🚀 בהתחלה הכל עובד על קסם אישי, כולם יודעים הכל, החלטות מתקבלות מהר ואז גדלים וגדלים... ופתאום.. - שני אנשים במחלקות שונות עובדים על אותה משימה - נחתמים חוזים שונים עם מנהלי יחידות שונות אבל.. עם אותו ספק (True story!) - עובד חדש לא לגמרי מבין איך דברים עובדים, לא תמיד אפילו מבין מה החברה עושה ולאן היא צריכה או רוצה להגיע... אז קודם כל להירגע- זה לא חוסר מקצועיות אלא שלב טבעי בצמיחה! הבעיה מתחילה כשהצמיחה מתחילה לייצר

השיווק של הארגון שלכם כבר מזמן לא נמצא רק בידי מחלקת השיווק. הוא נמצא אצל העובד (והמועמד) והמקלדת שלו. בעולם של Glassdoor ורשתות חברתיות, "מותג מעסיק" הוא לא פוסטר על הקיר – הוא השקיפות שאתם מייצרים בשטח. פוסט אחד ויראלי (אמיתי או לא) יכול לבנות או להרוס מוניטין של שנים ברגע. הנה 4 תובנות שכל הנהלה חייבת להכיר: החוויה מתחילה לפני הגיוס וממשיכה אחרי הפרידה: חוויית מועמד וחוויית עזיבה משפיעות על גיוס הטאלנטים שלכם לא פחות מגובה השכר. עמימות היא האויב: במקום שבו אין שקיפות, צומח