שלח לי שקט...

הגעתי רק עכשיו לכתוב פוסט על שבוע שעבר 😊 שבוע שבו הגיע ערב יום ראשון וכבר הייתי מוכנה להכריז שסוף השבוע הגיע - זה היה too much אפילו בשבילי...

ניסיתי במהלך סוף השבוע (כשהייתי במצב "נוזלי") לנתח ולהבין למה ואיך לעזאזל אני עושה שזה לא יקרה שוב והסתכלתי על המטריצה של כמה ארגונים שאני מלווה במקביל וכל מה שראיתי היה עומס...

וזה לא היה רק לא רק עומס של עבודה (שלהם או שלי), אלא עומס של "רעש" – תהליכים שלא נסגרו, שאלות שחוזרות על עצמן, ותחושה שכולם רצים אבל לא בטוחים לאן.

באותו רגע נזכרתי למה אני כל כך מתעקשת על דיוק ולמה הוא חשוב גם כשלאחרים אין כוח למה שהם קוראים "השטויות שלי"... כי יש נטייה לחשוב שדיוק בתהליכים זה דבר "קר" או טכני, אבל בעיניי זה בדיוק ההפך!

כשמבנים תהליך מדויק בארגון, אנחנו בעצם אומרים לעובדים: "אני מכבדת את הזמן שלכם. אני רוצה שיהיה לכם שקט בראש כדי לעשות את מה שאתם טובים בו". 

זה מה שהתעסקתי בו כל הסופ"ש (ועד עכשיו בתוך זה)- לעשות סדר שיעשה שקט!

הדיוק הזה הוא לא בשביל הניירת, הוא בשביל האנשים, בשביל העובדים והמנהלים שמניעים את הגלגלים של העסק. כי כשהכביש סלול והנתיבים מסומנים - לעובד יש פנאי קודם כל לעשות את העבודה שלו, תוך כדי גם להיות שגריר של הארגון, ולמנהל יש אוויר לנשימה כדי להוביל צמיחה אמיתית, להיות יותר זמין לעובדים ובגדול - גם הוא צריך "שקט מהסערה" כדי להיות המצפן...

וזהו, נגמרו לי הדימויים מהאוויר, מהים ומהיבשה 😊

העבודה שלי היא לא רק לייצר סדר, אלא לייצר את השקט שמאפשר לארגון פשוט... להיות.

מה הייתם נותנים בשביל עוד שעה אחת של "שקט ארגוני" ביום שלכם?

* וכן, התמונה נוצרה מ- AI ולתוהים- לא חתכתי אותה כדי שלא יראו את הסימון אלא כי ננו בננה השתגע על הבוקר והחליט לריב איתי על כמה הפרצוף יהיה בתוךהתמונה וכיוון שלא רציתי לייצר עוד יום ראשון בלי כוחות, נאלצתי לעשות לו crop קטן... :)